ריפלקציה:

שיעור שעבר עמד בסימן חזרתה של מלכת ציר הרשע הכיתתי הלוא היא אילנה בכבודה ובעצמה. כניסה דרמטית לכיתה אגב איחור של כמה דק' כייאה למעמדה הפיקו את תשומת הלב הראויה מנתיניה הנאמנים -בערך כל הכיתה..
הדיוה מיד התפנתה לעסוק בעניינים הבוערים שחיכו לה לאחר חודשיים של העדרות - הפרעות בלתי פוסקות, צחוק וקלות ראש, ובעיקר לסחוף אחריה עוד תלמידים שבשיא חוצפתם הפכו בהיעדרה למנומסים רחמנה ליצלן..
כל זה היה גורם לשאט נפש קלה אם השיעור לא היה נופל על הפרוייקט של יניב האומלל אשר ניסה לפלס לו נתיב בין עדר ההפרעות על מנת להשחיל כמה משפטים מול עיניו הבוחנות של ירון.
הרושם שהיתקבל על ידי ירון הוא כמובן מוטעה (יניב לא זקוק לי שאסנגר עליו בכל הקשור להעברת שיעור ברמה גבוהה), לצערי חוק מרפי היכה בנו חזק ושלח את אילנה להחריב לנו את השיעור, ובכנות אם הייתי חושב שהשיעור יראה כך בגללה - לא הייתי מכניס אותה ובטח שלא בשיעור החשוב הזה.
לסיום אני חייב לציין דבר אחד, אני ויניב צוות אחד שמשתדל לעבוד בהרמוניה ובתיאום מלא, אני מרגיש שהצלחת יניב היא הצלחתי , אך מצד שני אני לוקח אחריות שווה גם לדברים שיוצאים משליטה כמו בשיעור שעבר ,ולכן אני מרגיש חובה מוסרית להיתוודות שהחלק המישמעתי בשיעור היה תחת אחריותי ולא כל כך של יניב שהיה צריך להיתמודד גם עם הפרוייקט גם עם הניסויים וכל זה מול ירון שיושב עם מחברת ורושם כל הזמן רשמים מהשיעור.
שבת שלום

שבת שלום.