יום חמישי, 5 במרץ 2009

ריפלקציה:

שיעור האחרון הייתי חולה ולכן צפיתי בשיעור של יניב מהצד, חוסר מנוחה הולך וגובר איפיין את הכיתה מתחילת השיעור ועד סופו, זה לא היה הרעש שהטריד אלא דווקא השקט הרועם של התלמידים, זה היה כל כך צפוי שתבוא התפרצות זעם מכיוונים שונים ואכן היא לא אחרה לבוא,
אני מקשר את המצב לסיבות שעליהן דיברת לכן לא אתעמק יותר מידי בנושא ולא ארד לתוכן הוויכוחים שהיו.
מבחינת החומר התלמידים היו מאוד לחוצים ומפוחדים לקראת הבחינה , עננה שחורה בדמות "תעודת סיום" מרחפת מעליהם כמו השטן בהתגלמותו ואם נוסיף לזה את חשיבותה של התעודה למעבר לתיכון - נקבל היסטריה מטורפת... לכן אני חושב שאולי היינו צריכים להיות קצת יותר ערניים לנושא הרגיש הזה, ולפעול בצורה קצת יותר עדינה ומתחשבת.
לסיכום ,בנסיבות הקיימות השיעור היתנהל בצורה טיבעית , ולא נרשמו אירועים יוצאי דופן בחומרתם, יש לציין שלקרן מגיע שאפו גדול על המאמץ והאכפתיות שהיא מגלה בכל מה שקשור לשיתוף פעולה איתנו מול הילדים.
אהוד

תגובה 1:

יורם אורעד אמר/ה...

אודי שלום

הצגת באופן ממצה וגם מעניין את מה שהתרחש בקבוצה שלך. דרך אגב, אני מעריך את האופן הנרטיבי, המטובל בדימויים, שבו אתה מתאר את הדברים. ניכר שיש לך כשרון רטורי וסיפורי.
כפי שכבר סיכמנו והסכמנו בפגישה שלאחר השיעורים, חוסר השקט היה חוצה קבוצות ולמעשה לא הייתה אף קבוצה אחת שהשיעורים בה התנהלו בשקט וברגיעה. זה אכן הולם את הנסיבות.
באשר לקרן, אני מסכים אתך שמגיעות לה מחמאות על הדרך האיכפתית שלה בטיפולה בכיתתה.

שבוע טוב ושבת שלום

יורם